לאחר שהקפיץ נדחס (או נמתח), ברמה של "שימור המסה והאנרגיה", האביב בהחלט יהפוך כבד ומספק יותר: האנרגיה הפוטנציאלית של האביב היא Ek = Δmc ^2, אך שינוי מסוג זה קטן מאוד. "משוואת האנרגיה ההמונית" מציינת כי כל שינוי באנרגיה של מערכת סגורה יוביל לשינוי באיכות היחסית, כך שניתן יהיה לספק שימור אנרגיה המונית.
הרמה המיקרוסקופית של דחיסת האביב (מתיחה): האנרגיה הפוטנציאלית המולקולרית בין מולקולות האביב מוגברת. אם הקפיץ עשוי מברזל, כלומר, המרחק הממוצע בין אטומי ברזל פוחת (עולה), וכניסת האנרגיה מבחוץ מומרת לאנרגיה הפוטנציאלית בין אטומי הברזל, מה שיוביל בהכרח לעלייה באיכות היחסית של אטום הברזל עם אנרגיה פוטנציאלית מוגברת, כך שגם האיכות היחסית הכוללת של הקפיץ משופרת. זה יהיה לחתור תחת החוק של שימור של מסה בחטיבת הביניים קצת. הסיבה לכך היא שחוק שימור המסה נקבע מבלי לשקול את תורת היחסות. במערכת היחסות, הוא מתוקן ל"שימור מסה ואנרגיה ".
אם אנחנו דוחסים קפיץ, אנחנו חייבים להכניס אנרגיה למעיין מהעולם החיצון. חלק זה של האנרגיה יוביל באופן טבעי לשיפור איכות התיאוריה היחסית. בשינויים כימיים, האיכות של כל אטום במולקולות שונות שונה במקצת. ההבדל נגרם על ידי קשרים כימיים שונים, וקשרים כימיים לאחסן אנרגיה כימית. מהות האנרגיה הכימית בתורת היחסות היא איכות האובדן.
